<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
האומר לאשתו, אל תדברי עם פלוני, אע"פ שנסתרה בעדים כדי טומאה, או אמר, אל תסתרי, ודברה עמו, או לא קנה לה אבל העידו שנסתרה כדי טומאה, או קנא לה מקטן פחות מבן תשע ויום אחד או מבהמה, הואיל וכת' איש, או אם מחל על קנויו קודם סתירה, דלאחר סתירה לא יועיל, או אם גרשה קודם סתירה, בכל אלו לא נאסרה עליו ולא שותה. החזיר גרושתו צריך לקנות לה קנוי אחר.
<h2>דף נא:</h2>
אשה שזנתה תחת בעלה בשוגג או באונס מותרת לבעלה, שנאמר [במדבר ה'] והיא לא נתפשה, הא נתפשה מותרת, בין שאנסה גוי בין שאנסה ישראל. וכל שתחלת ביאתה באונס אע"פ שסופה ברצון, ואע"פ שאמרה הניחו לו שאם לא אנס הייתי שוכרתו, מותרת, שיצרה מלבשה אחר שהיה מתחלתה באונס. נשים שגנבום לסטים הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ואם הלכו ללסטים מעצמן הרי אלו ברצון ואסורות לבעליהן. ואשת כהן שנאנסה או שגגה אסורה לבעלה, שנעשית זונה מכל מקום והוא אסור בזונה אבל יכפוהו ליתן לה עיקר ותוספת. אשת כהן שאמרה לבעלה, נאנסתי, או שגגתי ונבעלתי לאחר, לא יחוש לדבריה, שמא עיניה נתנה לאחר. ואם סומך על דבריה או אמר לו אדם שסומך על דבריו יוציא ויתן כתבה.
השיב הש"ר משנץ, שאיש ואשתו שנשתמדו וחזרו בהן מותר בה, כרב דימי דנשייהו ודאי לא מפקרן פ' הנשרפין [סנהדרין פ"ב ע"א]. אם נשתמדה לבדה בלא בעלה וחזרה בה אסורה לחזור לו דודאי זנתה.
